שמן וטוב לו 

בימים בהם מעצבי העל נלחמים בהוספת מספר קילוגרמים למודל היופי בעולם האופנה, ותעשיית הג'אנק פוד עושה פרסומות להמבורגר בריא, משפט כמו 'היש שמנה ממני בכל העיר?' עלול להישמע מעט ציני. עם זאת, חוקרים ניסו להבין מדוע, למרות כל המסקנות הבריאותיות, עדיין יש אנשים בעלי משקל עודף, שלא עושים כלום כדי להוריד ממשקלם וחזרו עם ממצאים מעניינים אודות הדימוי העצמי של אותם אנשים.

מהלך המחקר

במחקר נבדקו 2,056 משתתפים בעלי משקל עודף עם ערכי BMI של 30 ומעלה בדאלאס, ארה"ב. החוקרים ביקשו מכל משתתף לבחון תשע תמונות גוף של אנשים, החל מרזים מאוד ועד לשמנים מאוד. כמו כן, הנבדקים התבקשו לבחור את מבנה הגוף האידיאלי בעיניהם, ואת זה שדומה ביותר לגוף שלהם.

הגוף האידיאלי

8 אחוזים מהנבדקים בחרו כמבנה הגוף האידיאלי בגוף, שהיה דומה לשלהם או גדול ממנו. כלומר, ישנה ככל הנראה אי-הבנה בנושא משקל גוף בריא.

רמת ההשכלה או ההכנסה של האנשים לא השפיעו כלל על ההערכה העצמית שלהם. עם זאת, מוצאם דווקא השפיע: ל-14 אחוז מהמשתתפים השחורים היה דימוי גוף מעוות, והם העדיפו גוף שמן בהשוואה ל-11 אחוזים מההיספנים ורק 2 אחוזים מהלבנים.

אנשים, שחשבו שהם נראים טוב, אמרו גם שהם מרגישים טוב, וכי מצב בריאותם אינו מטריד אותם. אנשים עם תפיסה בעייתית זו של גודל הגוף שלהם היו מאושרים יותר לגבי בריאותם והרגישו בריאים, יותר מאלה שהכירו בכך שהם סובלים מהשמנת יתר. אנשים אלה גם סברו כי הסיכוי, שיסבלו במהלך חייהם מלחץ דם גבוה, סוכרת או התקף לב, נמוך.

למעשה, שני שלישים מהאנשים שהדגימו בעיה תפיסתית לגבי גודל הגוף שלהם חשבו, שישנו סיכון נמוך שיהפכו לשמנים.

חוסר הבנה של השמנת יתר

המחקר "מצביע על חוסר הבנה לגבי השפעותיה של השמנת יתר", אומרת ד"ר טיפאני פאוול מהמרכז הרפואי באוניברסיטת טקסס. במקביל, היא הוסיפה, "ישנו גבול דק מאוד, מאחר שאנחנו לא רוצים שיהיה לאנשים דימוי גוף לא בריא, אבל אנחנו בהחלט רוצים שהם יבינו שהם צריכים לרדת במשקל".

החוקרים מתריעים כי קבלה בריאה של הגוף היא ללא ספק גורם קריטי בדרך להערכה עצמית בריאה, ברם חוסר מודעות להשמנה עלול להוביל לבעיות רפואיות לא מאובחנות הקשורות להשמנה, כולל דום נשימה בשינה, לחץ דם גבוה וסוכרת.

שמן מביא שמן

ממצאי המחקר הנוכחי מזכירים לנו מחקר מפורסם של ד"ר ניקולס כריסטאקיס מבית הספר לרפואה בהארוורד משנת 2007. כריסטאקיס ועמיתו ג'יימס פאוולר מאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו גילו שככל שהאדם חשוף יותר להשמנת יתר, למשל, באמצעות חברים שמנים, כן ישנה סבירות גבוהה יותר (57%) שהוא עצמו יהפוך לשמן. החוקרים קראו לתופעה "ההשפעה המידבקת", וגילו שהשמנת יתר התפשטה בצורה יעילה ביותר באמצעות רשתות של חברים, ובאמצעות בני משפחה או שכנים.

השאלה הייתה, מדוע? בני זוג אמנם חולקים ארוחות ובית, אבל החוקרים גילו שהסיכון לעלייה במשקל היה נמוך בהרבה (37%), כאשר אחד מבני הזוג סבל מהשמנת יתר. אחים חולקים אמנם את אותם גנים, אבל גם ההשפעה שלהם קטנה יותר, והם מגבירים את הסיכון של אחיהם להפוך לשמנים ב-40 אחוז בלבד.

פאוולר מאמין כי השפעה זו קשורה יותר לנורמות חברתיות: את מי אנחנו בוחרים לחקות בהקשר של התנהגות חברתית הולמת. כאשר לאדם יש חברים שמנים, נוח לו יותר להיות שמן. "בן או בת הזוג הם לא בהכרח האדם, שאתה מסתכל עליו כשאתה מחליט מהו מבנה גוף בריא, כמה כדאי לאכול, או באיזו תדירות להתעמל", אומר פאוולר. באותה מידה, אנו לא בהכרח משווים את עצמינו לאחים שלנו. "אנחנו בוחרים את החברים הקרובים לנו", הוא אומר. "אנחנו לא בוחרים את המשפחה".

בדומה לכך, מחבר המחקר בטקסס הניח כי שיעור ההשמנה הגבוה בארה"ב, שבה שני שלישים מהמבוגרים סובלים ממשקל יתר, עזר לנרמל את ההשמנה בתפיסה הציבורית. פאוול אמרה, "כאשר כולם סביבך נראים בצורה מסוימת, אתה תרצה להיראות כמותם או פשוט להרגיש בנוח לגבי איך שאתה נראה".

החדשות הטובות, מנקודת המבט של בריאות הציבור היא, שאם ההשפעה המידבקת נכונה לגבי השמנה, אולי היא פועלת גם בכיוון ההפוך, וכך רשתות חברים יסייעו גם בירידה במשקל ובשמירה על אורח חיים בריא יותר.